אין דור שאין בו ליצנין

חנווני לאריג היה יורד כל שנה ליריד של ניז’ני, קונה מאת גוי מכרו סחורה לשנה שלימה וחותם על השטר את שמו עברית, משום שלא ידע כתב-המדינה. לשנה הבאה היה פורע שטרו של אשתקד ולוקח שוב סחורה לשנה שלימה וחוזר וחותם עברית על שטר חדש. כך נהג כמה וכמה שנים. לסוף שמט – לא בא ליריד ולא פרע את השטר. וכשנתבע לדין טען:

לא חתימה שלי היא זו.

מיד הזמין הדיין מומחה יהודי לבדוק את החתימה. בא המומחה, עיין בשטר ומצא חתום: “עננו ביום קראנו”.

ונפטר הלקוח ולא שילם.

וכשיצא מבית-הדין אמר לו בנו:

אבא, מה ראית לחתום דווקא “עננו ביום קראנו”?

החזיר לו האב:

הרי זה כתוב מפורש ב"הקפה אחרונה"…