אין דור שאין בו ליצנין

„דיטא" (ditto) הוא מונח שנהג בחשבונות: „כנ"ל", חזרה על הפריט הרשום למעלה — כלומר בחשבון נרשמו שלוש כוסות יין. האורח, שאינו מכיר את המונח, סבור ש„דיטא" הוא משקה בפני עצמו, ותמה למה שלוש כוסות לא שיכרו אותו. הדייל (המלצר) לא טורח לתקן אותו, אלא „מיישב" את הקושיה בנוסח תלמודי גמור — „לא קשיא", אין כאן סתירה; „כך רצונו של מקום", כך רצה הקב"ה: יין משכר, „דיטא" אינו משכר.