אין דור שאין בו ליצנין

אורח בא לאכסניה לפנות בוקר, עלה למטתו ושינה מתוקה כבשה אותו. פתאום – יד כבדה נחתה עליו והתחילה טורדתו.

– מי כאן? – חרד האורח משנתו.

– אני כאן, – נענה קול זר

– מי אתה?

– אני – הַדַּיָּל, שמא תקום?

– חמור! – רָתַח האורח. – לישון אני רוצה ולא לקום.

– אפשר, – הסכים הַדַּיָּל. – אבל יש לנו עוד אורח, והוא כבר קם לאכילה.

– מה זה ענין לי? – צעק האורח. – כלום אני צריך להאכילו?

– חס ושלום – החזיר הַדַּיָּל – אבל אתה יָשֵׁן על הַמַּפָּה של הַשֻׁלְחָן.