אין דור שאין בו ליצנין

על-פי במדבר כב: אתונו של בלעם סוטה מן הדרך למראה המלאך, ובלעם הזועם אומר לה „לוּ יש חרב בידי כי עתה הרגתיך" — הפסוק עצמו מוכיח שלא הייתה לו חרב ושלא הרג את האתון, וזו בדיוק קושיית החבר. הזייפן „מתרץ" בהוספת מילה אחת לכתוב: „לו יש לי חרב זו בידי" — החרב שבמוזיאון היא-היא זו שחסרה לבלעם באותה שעה. אין לך פסוק, אפילו כזה המכחיש את הסחורה, שדרשה של רמאי לא תגייס להוכחתה.