אין דור שאין בו ליצנין

בקרון של הרכבת עישׁנוּ הרבה סיגריות וסיפרו הרבה סיפורים. אחד מן החבורה סיפר כך:

פעם אחת נכנסתי למוזיאון. ובתקרה של אותו מוזיאון קבועה אבן שואבת, שאין דוגמתה בעולם: את הכל היא שואבת ומוזכת אליה. לא נזהרתי ועמדתי תחתיה, ומיד התחילה מושכת את כובעי, והכובע מושך אותי אחריו. וכך נמשכנו ונתלינו שנינו באוויר: הכובע דבר באבן, ואני בתוך הכובע.

תמהו השומעים:

כיצד לא נפלת מתוך הכובע?

החזיר המספר:

לא קושיה; אותה שעה היה הפתיל של הכובע פּתוּל לי מתחת לסנטרי…