אין דור שאין בו ליצנין

שניים שישבו על סיפון האנייה, ואחד השתבח לפני השני:

ברוך השם, גדוֹלי הפוליטיקה יודעים ומכירים אותי. ביקוֹנספילד ידיד ורע לי. כיוצא בזה ביסמארק, אף-על-פי שבדרך כלל אין הוא מוקיר יהודים. הרבה ידידים יש לי מבּין גדולי-הממון. כגון רוטשילד הפראנק פורטי. כל-אימת שאני בא לשׁם אני גר בביתו, ויחדיו אנו מטיילים יום-יום…

הפסיקוֹ השני ואמר לו:

במחילה מכבודך, שקרן אתה, אדוני. אין אתה יודע לא את ביקונספילד, לא את ביסמארק ולא את רוטשילד.

כעס המספר ושאל ברוגזה:

אדוני, זו מניין לך?

החזיר הלה:

הלוא אני הוא רוטשילד הפראנק פורטי, וּמימי לא ראיתיך.

החמיר הראשון פניו, נענה ואמר:

אדוני הבארון, נאמן אתה להעיד על רוטשילד, אבל אי אתה נאמן להעיד על ביקונספילד וביסמארק…