אין דור שאין בו ליצנין

„הסתלקות" הוא הכינוי המרומם שנוהגים החסידים במיתת האדמו"ר — הנשמה אינה מתה אלא עולה ונפרדת מן העולם. ה„מתנגד" (יריב החסידות) „מאשר" את הכינוי מתוך משנה בדיני גזלנות: מי שגזל מאחד מחמישה בני-אדם ואינו זוכר ממי — מניח את דמי הגזילה בין כולם „ומסתלק", כלומר פורש והולך לו. הרמז שקוף: הרבי, שגבה כל ימיו ממון מחסידיו, נוהג במותו כדין הגזלן שבמשנה — מניח את הגזילה ומסתלק. העלבון החמור עטוף בפסיקה למדנית מנומסת, כדרך המתנגדים להכות בחסידות בכלֵי בית-המדרש עצמם.