אין דור שאין בו ליצנין

כבר סיפר הכוהן־הלץ, ארלוטו האיטלקי: "שני איכרים באו אלי וביקשו, כי אעשה עמהם טובה ואלוה לאיש איש מהם סאתיים דגן עד האסיף. אמרתי להם: "אעשה עמכם טובה גדולה מזו ואתן לאיש־איש מכם סאה אחת במתנה גמורה". הם שמחו וגם אני שמחתי. הם שמחו, כי נמצאו נשכרים סאתיים, ואני שמחתי, שגם אני נמצאתי נשכר סאתיים". ("Die Schwänke und Schnurren des Pfarrers Arlotto", Ed. Albert Wesselski ברלין 1910, כרך ב', עמ' 70—71. ועיי"ש הביבליוגראפיה בעמ' 229—230).