אין דור שאין בו ליצנין

„ייני" הוא מוכר יין, ו„מלמד" — מורה לילדים קטנים, ובעיירה הוא טיפוס עני ולא־מעשי; מכאן „בטלן" שבפי הייני.

המלמד תמה בתמימות: אם החבית אחת, כיצד יוצאים ממנה שלושה „מיני יין" לפסח? בלי שהתכוון לכך, שאלתו חושפת את מלאכת המהילה — מים הופכים חבית אחת לשלושה מינים.

והייני אינו מכחיש ואינו נבוך. הוא עונה בגאווה: אתה בטלן, ולכן אתה מתפלא; אני סוחר, ואיני מתפלא כלל — שהרי מאותה חבית עצמה אני מוכר גם חומץ. במקום להתגונן הוא מגביה את ההודאה: לא שלושה מיני יין בלבד, אלא אפילו משקה שאינו יין כל־עיקר.

כאן הצחוק: הרמאי אינו מתבייש אלא מתקן את השואל, והופך את עצם התמיהה לראיה לבטלנות. בעולמו, מי שעדיין מתפלא על מהילת יין פשוט אינו מבין כיצד עסק מתנהל.