אין דור שאין בו ליצנין

שבת אחרי שינה של צהריים יצאו קבלן מפורסם ומשכיל מפורסם לטייל. אמר הקבלן למשכיל:

על הקבלנות הראשונה שלי אתה שואל… כל מה שירשתי מבית-אבא הפסדתי בה, וגם ממונם של אחרים קברתי בבור-צרה זו.

ומה היתה תקנתך? – שאל המשכיל.

כמעשה כל הקבלנים עשיתי. ביקשתי ומצאתי קבלנות אחרת, גדולה מזו. ראשית-כל לקחתי דמי-קדימה, כנהוג. מקצת נתתי לבעלי-החובות ומקצת הנחתי לעסק ולפרנסת-הבית…

וקבלנות זו היא שהעשירה אותך? – הפסיקו המשכיל.

לא דובים ולא יער… בה הפסדתי עוד יותר.

ומה עשית?

כמעשה כל הקבלנים שוב עשיתי. ביקשתי ומצאתי קבלנות אחרת, גדולה גם מזו. ראשית-כל לקחתי דמי-קדימה, כנהוג. מקצת נתתי לבעלי-החובות ומקצת הנחתי לעסק ולפרנסת-הבית…

וקבלנות זו? – חזר המשכיל והפסיקו.

זו הפסדהּ ברי מלכתחילה.

אם-כן, – תמה המשכיל, – מה סופו של דבר?

ליגלג עליו הקבלן:

אי אתה יודע סופו של דבר? סוף אדם למוּת…