בדיחה 483
משכילים התוכחו עם רבי צבי הירש ואמרו לו:
– תמהים אנו עליכם, החרדים, שאתם דוחים אותנו בשתי ידיכם. כלום אנו מתכונים, חלילה, לעקור דבר מן התורה? אנו אין כונתנו אלא לצרף את ההשכלה לתורה כטפל לעקר.
החזיר להם רבי צבי־הירש:
– שמעו ואספר לכם. הצנון שלח לַכַּוֶּרָת לאמר: “תני לי את בתך, את הדבש, לאשה”. ותקצוף הכורת מאד ותאמר:,הלמגואל כמוך את בתי אתן לאשה?" ויען הצנון ויאמר:,מרקיני־נא, שטפיני־נא, ואת בתך תני לי". ותען הכורת ותאמר: “היכבס כושי וילבין? חשך משחור תארך, ואיך את בתי הַבָּרָה אתן בחיקך?” ויען הצנון: גרדיני־נא קלפיני־נא, ואת בתך תני לי". ותאמר הכורת: גם אם תכבס בנתר ותלבין כשלג מר לך מר, ואיך תתן בתי את מִתְקָה לך?" ויען הצנון ויאמר: שלקיני־נא, כבשיני־נא, ואת בתך תני לי". ותרא הכורת, כי מתאמץ הצנון לקחת את בתה, ותאות לו. וַיִּקְרָא הרב לברך ברכת חתנים, ויאמר הרב: “הצנון עקר והדבש טפל”, ויעמוד ויברך בקול רם: “בורא פרי האדמה”…
(את משל הצנון והכורת מצאתי במכתבו הגלוי של מיכל פינס לאחד־העם – החבצלת", נרמו 14 בשנת תרנ"ה– ובלשונו שלו אני מביאו כאן. – אם פינס עצמו הוא אביו של משל נאה זה, או שגם הוא שמוע אותו בשמו של רבי צבי הירש מורידיסלב, או בשמו של מחודד אחר – איני יודע.)