אין דור שאין בו ליצנין

„מגיד" — דרשן נודד; „תנאים" — חכמי המשנה; „עכו"ם" — גוי. ההלכה שברקע: חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו — אסור, גזירה שמא עירב בו חלב בהמה טמאה, כלומר לא-כשרה (משנה עבודה זרה ב, ג — הערה ^*). המגיד בונה מזה פלפול-עלבון: מן העשיר הזה אי-אפשר „לחלוב" אף פרוטה, והרי לך ראיה חיה שבהמה טמאה אינה נחלבת כלל — ואילו חי בימי התנאים, הייתה הגזירה מתייתרת והחלב ניתר. מה שנפתח כמחמאה מוזרה ננעל כעלבון: העשיר עצמו הוא הבהמה הטמאה.