אין דור שאין בו ליצנין

כשישבו לאכול הרגיש בעל־הבית, שהאורח הקבצן העלים מעל השולחן כף של כסף והסתירה בכיסו. שתק ולא אמר כלום.

לאחר שעה, כשגמרו לאכול, הרגיש בעל־הבית, שהקבצן חזר והעלים כף של כסף לתוך כיסו. וכשעמד הקבצן להיפרד, טפח לו בעל־הבית בכיסו ואמר לו:

רבי יהודי, מה לכפות שלי בכיסך שלך?

נבוך הקבצן והחזיר:

לפני כמה זמן חליתי, ומכאן ואילך אני מצוּוה ועומד מפי הרופא ליקח כף אחת כל שעה…