אין דור שאין בו ליצנין

„אומנת" — מטפלת בילדים. היא עשתה לתינוק חיתול מן הבד המשמש לסינון חלב המשפחה, וההתנצלות — „הפכתי את החיתול תחילה" — אינה מטהרת דבר: אותו סמרטוט עצמו, משני צדדיו. אבל לגברת המקפידה די במחווה הריקה, ו„אהבת הניקיון" שלה מתגלה כאהבת מראית עין.