חייל יהודי לא עמד בניסיון, נשא רגליו וברח משדה-הקרב. תפסו אותו והביאוהו לראש-הגדוד. סנט בו ראש הגדוד ואמר לו:
הלא תיבוש ותיכּלם. מחר יידעו הכל חרפת מנוסתך ולמשל ולשנינה תהיה בפי כל חבריך.
החזיר לו הבורח היהודי:
מודה אני לפני כבוד מעלתך: נוח לי יותר, שאהיה למשל ולשנינה יום אחד משאהיה בר-מינן כל ימי…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„למשל ולשנינה‟ — ללעג ולקלס בפי הבריות (על-פי דברים כח, לז); „בר-מינן‟ — ארמית, מילולית „מאתנו והלאה‟: לשון נקייה למת. חשבון הבורח פשוט: החרפה נמשכת יום, המוות — „כל ימי‟. ובניסוח עצמו טמון החידוד: לבר-מינן הרי אין ימים כלל.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
