ד’אקוסטה קרא לאחד משרי־החצר “שקרן”. נעלב הלה ומסר דינו לקיסר. דן הקיסר את הדין ופסק, שד’אקוסטה חייב לפייס את הנעלב ולבקש מאתו סליחה בפני כל הציבור של החצר. קיבל עליו ד’אקוסטה את הדין, וכשנתאסף הציבור לשמוע בקשת הסליחה, קם ד’אקוסטה על רגליו ואמר לבעל־דינו:
בפני כל הנמצאים כאן מבקש אני סליחה מאתך. אתה איש־אמת – ואני שקרן…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
ה„התנצלות" מקיימת את פסק הקיסר בצורתה ומשמרת את העלבון בתוכנה: מרגע שד'אקוסטה מכריז על עצמו „שקרן", גם המחמאה „אתה איש-אמת" היא דבר-שקרן — כלומר שקר, והשר נשאר בשקרנותו. פרדוקס הכזבן בשירות הליצנות: ציות גמור למראית-עין, עלבון מחודש למעשה.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
