חנווני קרתני בא לכרך ונכנס לחנות “כל-בו”. משנכנס – קפא במקומו מחמת תמיהה. הציץ עליו בעל-החנות ושאל אותו:
על מה אתה תמה: על הסחורה המרובה, או על הקונים המרובים?
החזיר לו הקרתני:
לא זו ולא זו, אלא אחרת אני תמה: ומה אני, שחנותי טיפה מן הים לגבי חנותך, עצמוּ חובותי משערות-ראשי, אתה, שחנות כזו לך, כמה עצומים חובותיך שלך!
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„קרתני" — בן עיירה קטנה; „כל-בו" — חנות ענק שיש בה הכול. החנווני הזעיר חי כולו על אשראי — קונה בהקפה ומוכר בהקפה — ולכן בעולמו גודל חנות אינו מודד עושר אלא גודל חובות. „עצמו חובותי משערות ראשי" מהדהד את תהלים („רבו משערות ראשי שונאי חינם"), ומכאן חשבונו התמים: אם חנותו, טיפה מן הים, שקועה בחובות עצומים — חנות כזאת ודאי שקועה בחובות אדירים פי כמה.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
