אין דור שאין בו ליצנין

עני בא אצל קרוב עשיר לבקש משרה. אמר לו העשיר:

הנהלת־פנקסים אתה יודע?

הודה הלה ואמר:

לא, איני יודע.

ולכתוב מכתבים אתה יודע?

לא, איני יודע.

אלא מה אתה יודע?

לייעץ עצות טובות אני יודע.

הירהר העשיר ואמר:

אף זה דבר יפה… הא לך עשרה רובלים ועוצה נא לי עצה טובה, כיצד להיפטר ממך תיכף ומיד…

[נוסח אחד:

הירהר העשיר ואמר:

אף זה דבר יפה… הא לך עשרה רובלים והשמיעני נא אחת מעצותיך הטובות.

נטל הלה את הכסף והחזיר:

כשאתה ניגש אל הכיור לרחוץ, עצתי לך שתוריד ידיך למטה, שאם אתה מגביהן למעלה, חוששני, שיזובו לך המים לתוך שרווליך.

נוסח שלישי:

אמר לו העשיר:

אם אין אתה יודע כלום, לא בפנקסנות ולא בכתיבת מכתבים, מה משרה אתה מבקש?

השיב העני:

חריף גדול אני וידע גם לחשב כל מיני חשבונות בעל־פה.

הירהר העשיר ואמר:

אף זה דבר יפה… הא לך עשרה רובלים ואמור נא לי מיד, בכמה תעלה לי חליפה חדשה, שצריכה ארבע אמות וחצי אריג, ומחיר האריג שלושה רובלים ושלושים ושלוש קופיקות וחצי האמה?

נטל העני עשרת הרובלים ואמר:

אני החריף אומר: אדם הגון קונה לו חליפה מן המוכן.] °