אין דור שאין בו ליצנין

„יצא עליו רינון" — נפוצה עליו שמועה רעה. המבקשים נשענים על דרשה מפורסמת: החלבנה, שרף שריחו רע, נמנתה עם סממני הקטורת שבמקדש — ללמדך שגם פושעי ישראל מצטרפים אל הציבור; אם כך, צרפו גם את בעל השמועה הרעה למניין. המלבי"ם הופך את הראיה על פיה בדקדוק מספרי: בקטורת היו אחד-עשר סממנים, והמסריח שבהם הוא האחד-עשר — ואילו מניין די לו בעשרה. את ה„חלבנה" מצרפים רק כתוספת מעבר לצורך; להשלמת החסר אין מצרפים אותה.