שוב ישבו חריפי הישיבה ודנו:
שבר מה דינו – משא או נוי? אם תמצי לומר משא, – למה התירו לטלטלו בשבת, ואם תמצי לומר נוי, – למה אין תולים אותו בצוואר? פשט לה אחד מן החבורה:
שבר משא הוא. למה התירו לטלטלו בשבת? מפני תיקון העולם – שרבים צריכים לו.
נענה שני ואמר:
לא כי, שבר נוי הוא. ולמה אין תולים אותו בצוואר? מפני כבוד-הבריות – שלא לבייש מי שאין לו…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„שבר" הוא בקע (הֶרניה) — מום גופני שכיח. הפלפול מלביש עליו את מושגי הלכות שבת: „משא" אסור לטלטל ברשות הרבים, ו„נוי" — תכשיט — מותר לצאת בו. גם התירוצים לקוחים מן ההלכה: „תיקון העולם", ו„כבוד הבריות" — „שלא לבייש את מי שאין לו", כלשון תקנות שנועדו להגן על עניים (מועד קטן כז, ב).
וכאן ההיפוך שהוא כל הבדיחה: התקנות ההן הגנו על מי שאין לו ממון; כאן מגינים על כבודו של מי שאין לו — מום. השבר נעשה נכס ש„רבים צריכים לו", והחסר אותו הוא שעלול להתבייש.
וההיפוך אינו חסר-שחר לגמרי: בימי הגיוס לצבא הרוסי היה בקע פסול-שירות רשמי, והספר עצמו קורא לו „מתנה טובה ניתנה לישראל". הפלפול מגיע, בעקיפין, למקום שבו הוא נכון בדיוק.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
