אין דור שאין בו ליצנין

„חתן תורה" — הזוכה בעלייה החותמת את קריאת התורה בשמחת תורה, כיבוד שעשירים נהגו לקנות; ב„יעמוד" (נוסח ההזמנה לעלות לתורה) פורסים מעליו חופה, כחתן ההולך אל כלתו. על התמיהה איך בור „מתחתן" עם התורה עונה הרב בכפל המשמעות של „יודע": גם „מכיר", וגם לשון המקרא לקרבת איש ואישה („והאדם ידע את חוה"). בעולם השידוכים אכן לא הכיר החתן את כלתו לפני החתונה — ובחתן הזה מתקיים מנהג הקדמונים בהידור: את הכלה הזאת, התורה, הוא באמת אינו „יודע".