אין דור שאין בו ליצנין

מדכי חבד נתקל באדם, ששערות ראשו וזקנו אדומות. נתן לו מדכי שלום, והחזיר לו האדמוני שלום. אמר לו מדכי:

מה שמו של יהודי?

החזיר לו האדמוני:

מנדיל בן-הנדיל שמי.

חזר מדכי ושאל:

ומהיכן יהודי?

חזר האדמוני והשיב:

מחנדריקיבה אני.

הוציא מדכי פנקס ועיפרון מכיסו ורשם. תמה האדמוני:

רבי יהודי, למה זה אתה?

הסביר לו מדכי:

קבלה יש בידי מאבות-אבותי: חייב אדם להיזהר באדמונים, שכולם רמאים… עכשו אני מסתכל בך ורואה, שאדמוני אתה, ואני זהיר. וכשתזקין ותלבין, כיצד אדע, שאדמוני היית? לפיכך רשמתי בפנקסי: “לידע, להודיע ולהיוודע, שרבי מנדיל בן-הנדיל מחנדריקיבה אדמוני הוא. והכל חייבים להיזהר בו”…