יהודי זקן, חזן-מורה-שוחט בקהילה קטנה באשכנז, עמד לדין לפני שופט שונא-ישראל. התכּוון השופט להרעימו, ולא קרא לו בשמו, אלא קרא לו “אדון שוחט”. כשנגמר המשא-והמתן אמר השופט לזקן:
אדון שוחט, שמא יש בפיך עוד דבר להוסיף?
החזיר לו הזקן ואמר:
הן, אדוני השופט; עוד דבר אחד קטן יש בפי להוסיף: חזן אני לגדולים, מורה – לילדים, ושוחט – לבהמות…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
בקהילות קטנות שימש אדם אחד גם חזן, גם מלמד ילדים וגם שוחט; „אשכנז" — גרמניה. השופט מקפיד לכנותו דווקא „אדון שוחט" — הנחות שבתאריו — כדי להשפילו. הזקן משיב במעין הבהרה עניינית — חזן לגדולים, מורה לילדים, שוחט לבהמות — ומניח לשופט להסיק לבדו: מי שבוחר לפנות אליו כאל שוחט משבץ את עצמו בקהל לקוחותיו של השוחט.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
