אין דור שאין בו ליצנין

עלילת-הדם — ההאשמה שיהודים רוצחים ילד נוצרי כדי להשתמש בדמו לאפיית מצות — הייתה מתלקחת דווקא לקראת פסח, וגופת ילד ליד בית-כנסת בעונה זו פירושה סכנת פוגרום על הקהילה כולה. „פרנסים" — ראשי הקהילה; „שמש" — שַׁמָּש, שליח הקהילה. ומכאן ה„מזל-טוב" המקפיא: אם ההרוג יהודי, אין עלילה ואין נקמה — מות ילד משלהם נעשה בשורה טובה. דרויאנוב מפנה לשירו המר של המשורר יהל"ל, שהנציח את ההיגיון הנורא הזה: „יהודי החלל — האח, לא קרה אסון!".