בדיחה 1789
ההוא שנתפס בעבירה והביאוהו אל הרב.
אמר לו הרב:
חייב אתה לצום “הפסקות”*.
סירב החוטא ואמר:
רבי, איני יכול; בעל־מיחושים אני.
אמר הרב:
אם־כן, הווה מרבה בתפילה ובתחנונים; שמא יסלח לך המקום.
סירב החוטא ואמר:
רבי, איני יכול; טפלי תלויים בי ואין שעתי פנויה.
אמר הרב:
הווה מרבה בצדקה; גדולה צדקה שממרקת עוון.
סירב החוטא ואמר:
רבי, איני יכול; מרובים צורכי ביתי ורווחי מועטים.
כּעס הרב:
אלא מה אתה יכול?
החזיר החוטא:
רבי, אני יכול שלא לעלות לתורה אפילו שנתיים…
[נוסח אחר:
כּעס הרב:
אלא במה אתה רוצה?
נענה החוטא ואמר:
רבי, בה אני רוצה…]