אין דור שאין בו ליצנין

„נוסח" — נוסח התפילה (אשכנז, ספרד וכדומה); „סידור" — ספר התפילה. לנדא, מומר ששימש צנזור לספרי ישראל, מתאר את המרתו בלשון בית-הכנסת: בעיני הזקנים האדוקים חטאו הוא ש„שינה את הנוסח" — עבר לפולחן אחר; ואילו הצעירים המשכילים, שזנחו את הדת כליל, כועסים שיש לו „סידור" בכלל — שהוא עוד מחזיק באיזו דת שהיא. אירוניה עצמית של איש שטח-ההפקר: כופר מדי בעיני אלה, מאמין מדי בעיני אלה.