אין דור שאין בו ליצנין

על־פי המנהג שמביא ה„מגן־אברהם" (הערה ^*) חורצים חריץ קל בפת לפני ברכת „המוציא", כדי שאפשר יהיה לבצוע מיד אחרי הברכה בלי שהות. אד"ם הכהן — אברהם־דב לבנזון (1794–1878), מגדולי משוררי ההשכלה בווילנה — מקפיד על הדקדוק הזעיר הזה, אבל כדי למצוא את החריץ הוא מטלטל נר דולק, איסור שבת של ממש. עבירה גמורה בשירות מנהג של מה־בכך — והמשורר מגיש את היפוך העדיפויות בתמימות מעושה של זקן כהה־עיניים.