אין דור שאין בו ליצנין

„כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה — כאילו גוזל להקדוש-ברוך-הוא", קובעת הגמרא בברכות לה (הערה ^*); „פת הבאה בכיסנין" — מאפה מתוק או ממולא שדינו קל מלחם, ופטור מברכת „המוציא" (הערה ^**). העבריין — כופר להכעיס, לא מתוך רשלנות אלא כדי להקניט — מיישב את ה„גזל" בחשבונאות שמימית: הקוזאק „בירך" (הצטלב) על מאפה שאינו טעון ברכה כלל, ואני דילגתי על ברכה במקום החייב בה — נמצאה הקופה של מעלה מאוזנת. אך העוקץ החריף מכול טמון בהשוואה עצמה: הוא מעמיד ברכה יהודית והצטלבות נוצרית כמטבע אחד, „זכות" בת-המרה בפנקסו של הקדוש-ברוך-הוא — ובכך מוחק את התהום שבין קדושה לעבודה-זרה, ומקניט את מוכיחיו הרבה יותר מן הברכה שדילג עליה מלכתחילה.