חותן היה בא תמיד בטרוניה עם חתנו: כל מה שעשה החתן לא היה רצוי בעיניו. פעם אחת הכינה החותנת איטריות לשבת, הניחה אותן על המייבּשה ויצאה. פּרח התרנגול של הבית ועלה עליהן והוסיף להן נופך משלו… צחק החתן ואמר:
עכשיו אני נהנה. אילו אני עושה כך, כמה היה חותני מרעיש עולמות!…
בשינוי־נוסח (אומן ושוליה במקום חותן וחתן) מספרת כך גם בדיחה גרמנית (מרקנס א', סי' 200, עמ' 174, ועיי״ש בעמ' 273, הערה לסי' זה).
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 1720, עמ' 230) · תמלול מפעל בן-יהודה
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
״מייבשה״ — לוח או מתקן שמייבשים עליו אטריות; ״הוסיף להן נופך משלו״ — לשון נקייה למה שהתרנגול השאיר עליהן. הנאת החתן, שכל מעשיו פסולים בעיני חותנו, אינה מן הקלקול עצמו אלא מן ההוכחה החיה לאיפה ואיפה: על מה שהיה מקים נגדו רעש עולמות — לתרנגול יוותרו בשתיקה. דרויאנוב מציין שבדיחה גרמנית מספרת זאת בשינוי נוסח: אומן ושוליה במקום חותן וחתן.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
