אין דור שאין בו ליצנין

שדכן בא לעשיר לשדך כלה לבנוֹ. אמר לו העשיר: אם בּרי לך, שהמשודכת יפת-תואר היא, מקובל, ואם לאו – אל תטרח.

השיב השדכן:

מעיד אני עליה, שיפת-תואר היא; בעיני ראיתיה.

כתב העשיר למכּרוֹ, בן-עירה של המשודכת, ושאל את פיו עליה.

השיב מכּרוֹ:

אותהּ בתולה לא היתה יפת-תואר מימיה, כל-שכן עכשיו, כשהיא כבר לאחר שלושים.

רגז העשיר ואמר לשדכן:

שקרן אתה, במחילה מכבודך, ככל בני-אוּמנוּתך. אמרת, שבעיניך ראית אותה.

החזיר השדכן:

יהיה כן ה' עמדי כאשר בעיני ראיתיה, ומדעתי איני זז, שיפת-תואר היא. שמא אין אתה מאמינני? צא והסתכל באשתי שלי…