בשעה שדעתו של שקרן זחוחה עליו הוא פותח חלונו לרחוב וּמשׁקר לבריות:
יהודים, שם, בּמבוֹי, פרה פורחת מעל לגג…
והבריות נשמעים לו. אחד נושא רגליו ורץ אל המבוֹי, אחריו – שני, שלישי, רביעי, גדולים וקטנים רצים לראות את הפרה הפורחת מעל לגג.
אז יקום השקרן ממקומו, יסגור חלונו, ילבש מעילו וירוץ גם הוא אל המבוֹי: שמא באמת פרה פורחת מעל לגג…
בדיחה ערבית מספרת: אשׂאב היה בהול על כל דבר... אף לדבר שלא בא לעולם היה שואף... פעם אחת
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 1281, עמ' 91) · תמלול מפעל בן-יהודה
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„דעתו זחוחה עליו" — רוחו טובה עליו, מרוצה מעצמו; „מבוי" — סמטה. השקרן יודע ידיעה גמורה שאין פרה פורחת — הוא עצמו המציא אותה; אבל משראה המון שלם רץ להאמין, נדבק גם הוא: „שמא באמת…". אמונת הרבים גוברת אפילו על ידיעה ממקור ראשון. דרויאנוב מציין שזהו מוטיב נודד עתיק: בבדיחה ערבית שולח אשעב נערים מציקים לחתונה בדויה — ורץ אחריהם, שמא באמת יש שם חתונה; ובגרסה טורקית חכם מסלק ילדים רועשים בבשורה שמחלקים בשוק תפוחים חינם — וקם ורץ לשם בעצמו.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
