אין דור שאין בו ליצנין

„נפטר" — מת, הלך לעולמו; „פרנסה כדי חיונה" — מחיה מספקת. הכפרי, שאינו יודע קרוא, מוסר את מכתבו לשוחט — ואת המילה המעודנת למוות אינו מכיר כלל. הוא פוטר אותה בחרוז זלזול בנוסח היידיש („נפטר — פיפטר", כמו „שמפטר") ודורש „דברים ברורים": מה מצב הפרנסה של אבא. וכך הוא שואל בכובד ראש על מחייתו של מת — שאלה שהבשורה שלא הבין כבר השיבה עליה.