אין דור שאין בו ליצנין

„שמיטה" — פשיטת רגל. השאלה מנוסחת כלשון משנה („מאימתי..."), והתשובה חושפת תחבולה מוכרת: חייב שעמד לפשוט רגל היה מעביר את נכסיו על שם אשתו כדי להבריחם מן הנושים. וכך, כשם שהאישה נקראת על שם בעלה משעת הנישואים, „חל שם האישה על בעלה" משעת השמיטה — כל רכושו רשום פתאום אצלה.