אין דור שאין בו ליצנין

במהומת הספסרוּת של ימי-המלחמה נכנס יהודי אצל ספסר מובהק ליטול הימנו עצה:

שמועה שמע, שכתרים אוסטריים עתידים לעלות. שמא כדאי לקנות אותם?

אמר לו הספסר:

עצתי, שלא תקנה. כתרים אוסטריים חזקתם רעה.

הירהר השואל אחרי עצתו של הספסר – והלך וקנה והפסיד.

לאחר שבוע חזר ובא אצל אותו ספסר:

לא נשמעתי לעצתך ונענשתי. קונם, שמעכשיו לא אשנה מעצתך…

שמעתי משבחים את האריות הרומניים. מה דעתך עליהם, לקנות אותם או לאו?

אמר לו הספסר:

עצתי, שלא תקנה. אריות רומניים אין בהם ממש.

שמע השואל – והלך וקנה והפסיד.

ושוב בא אל הספסר:

פעמיים עברתי על עצתך וניזקתי. ארור אני, אם מעכשיו אסור מדבריך ימין ושמאל… שמעתי מנבאים גדולות למרקים גרמניים. מה עצתך?

אמר לו הספסר:

עצתי שתישק לי בטבורי.

נבוך השואל וגימגם מחמת מבוכה:

בטבורך?

החזיר לו הספסר:

כך עצתי. וחזקה עליך, שאתה תעשה ההיפך…