אין דור שאין בו ליצנין

„עם-הארץ" — בור שלא למד; „שעת כורעים" — הרגע בתפילת יום-הכיפורים שבו הקהל כולו כורע ונופל על פניו, כנוסח סדר העבודה: „והכהנים והעם… היו כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם". הזקן, שמעולם לא ידע מה עושים הכול שם למטה, נופל למתיחה: כביכול בשעת הכריעה אוכלים בחשאי לחמניות שהוצנעו מבעוד יום בתיק הטלית — אכילה בסתר בשיא היום הקדוש והצום. הוא מאמין, מצטייד, ונשאר שרוע על הרצפה אחרי שכולם קמו; ותירוצו — לכם קל, שיניכם בפיכם, ולי רק שן אחת ללעוס בה — מכריז ברבים שבלע את ה„סוד" כולו, יחד עם הלחמניות.