אין דור שאין בו ליצנין

„דעו לפני מי אתם עומדים" — על-פי הכתובת שמעל ארון-הקודש בבתי-כנסת, המזכירה למתפלל לפני מי הוא עומד; הסוחר פותח בנוסח הנשגב הזה כהכרזה על מהימנותו. „תקיעת-כף" — לחיצת-יד שסוגרת עסקה ונחשבת מחייבת כשבועה. השרשרת מטפסת כביכול מדרגה לדרגה — דיבור, תקיעת-כף, שבועה, שטר-חוב, המחאה — עד החוליה האחרונה שממוטטת הכול: את ההמחאה אינו פורע. ואם הכול שקול זה לזה, גם דיבורו שווה בדיוק אותו כלום.