אין דור שאין בו ליצנין

„חובשי בית־המדרש" — יושביו הקבועים; „לביבות" כאן הן כיסוני בצק ממולאים בשר (קרעפּלעך). הפלפול הוא פרודיה על דרש בית־המדרש, והוא נשען על שתי הלכות אמיתיות. האחת — „בשר שנתעלם מן העין": בשר שנשאר בלא השגחה נחשד שהוחלף בבשר לא־כשר ונאסר, אלא אם יש עליו סימן היכר; הגמרא בחולין צה ע"ב (הערה ^*) מספרת שרבא בר־הונא היה חותך את בשרו „אתלת קרנתא" — ארמית: בשלוש פינות — לסימן. הבשר שבלביבה הרי „נתעלם מן העין" בתוך הבצק, ולכן המשולש הוא־הוא סימן־הכשרות שלו. השנייה — דין ציצית: בגד שיש לו ארבע כנפות (פינות) חייב בציצית, ופינה רביעית הייתה מחייבת אפוא גם את הלביבה. למדנות של ממש, מגויסת במלוא כובד־הראש לשאלת מטבח.