חסיד שנתפקר נטפל לחבורה של מתנגדים ולגלג בפניהם על רבו. נענה אחריו גם מתנגד מן החבורה והוסיף ליגלוג משלו. מיד קפץ החסיד וסטרו:
חצוף! אל תגע ברבי…
תמהה כל החבורה:
לא אתה פתחת ראשון בליגלוג?
החזיר הסוטר:
אף-על-פי-כן עדיין נשתיירה בי, ברוך השם, מידת-חסידות עד כדי לסטור למתנגד, המעיז ללגלג על רבי.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„נתפקר" — נעשה אפיקורוס, נטש את האמונה. האמונה אבדה, אבל נאמנות השבט שרדה אותה: לעצמו, כבן בית, מותר ללגלג על הרבי; לזר — מתנגד — אסור לגעת. „מידת חסידות" היא כאן כפל לשון: גם אדיקות יתרה וגם השתייכות למחנה החסידי — וכל מה שנותר ממנה אצל האפיקורוס הוא סטירה למתנגד, בליווי „ברוך השם" חסוד.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
