אין דור שאין בו ליצנין

„הדא הוא דכתיב" — ארמית: „זהו שכתוב", נוסחת הפתיחה של דרשה. המתנגדים דורשים על החסיד את פסוק השבח „צדיק כתמר יפרח" (תהלים צב, יג — הערה ^*), אבל מטים את ה„תמר" מעץ התמר אל תמר שבבראשית לח: כלתו של יהודה, שהתחפשה לזונה בפרשת דרכים, ויהודה, שלא היה תשלום בידו, השאיר אצלה משכון — חותמו, פתילו ומטהו. החסיד שמישכן את טליתו ותפיליו כדי לעלות אל ה„צדיק" משלים את ההשוואה: אל שניהם — אל הרבי ואל תמר — באים במשכון. וההשוואה, כמובן, אינה מחמיאה לרבי ולא לעלייה אליו.