אין דור שאין בו ליצנין

לסי׳ 548, עמ׳ 171: המלמד בבדיחה שלפנינו אינו אלא גלגולו של נזיר הודי מבית־מדרשם של הסגפנים השיבאיטים. מתנגדיהם הדזאינים התקלסו בהם, ובקובץ שנכתב בין סוף המאה הי״ד לתחילת המאה הט״ו ייחסו הדזאינים לשיבאיטים הרבה דברי שטות ובטלנות. בין השאר מסופר שם כך: בעיר לאקשמיפורה ישב ארך־צמה אחד* ושמו דההאראקטה, ולו תלמיד טיפש ושמו מודהאקה. פעם אחת שלח הרב את התלמיד לקנות חמאה מהותכת ושמן־שומשמין. לקח מודהאקה כף של־קטורת, ששני בתי־קיבול לה, אחד מלמעלה ואחד מלמטה, והלך לעשות רצון רבו. נכנס לחנות, שילם כסף וקיבל לתוך הכף את החמאה המהותכת, הפך אותה וחזר וקיבל לתוכה את השמן. שמח וטוב־לב, שקיים מצות־ רבו, שב אל דההאראקטה ואמר לו: ״הנה השמן״. אמר לו דה־ אראקטה: ״והחמאה היכן היא״? — הפך מודהאקה את הכף ואמר: הנה גם החמאה״. ) Joh. Hertel, ״Zwei indische Narrenbücher״, לייפציג 1922, ספר א׳, עמ׳ 62—63, סי׳ 16(.