אין דור שאין בו ליצנין

עשיר קמצן חלה. בא הרופא, כתב רצפט ואמר:

רפואה זו תשתה כף לשעה, כף לשעה. אם תזיע – תבריא, ואם, חלילה, לאו – הכל בידי־שמים…

שתה החולה ולא הזיעה. והברה נפלה בעיר:

פלוני העשיר – קרב קיצו.

נמלכו פרנסי־הקהילה והלכו לבקר את החולה בחבורה.

“מי יודע” – אמרו הפרנסים – “שמא בשעה זו יפשפש במעשיו ויעשה דבר של ממש לטובת הקהילה”.

וכך הווה: כיוון שנכנסו הפרנסים אצלו אמר להם לכתוב ולחתום בפניו, שהוא מקדיש ביתו ל"תלמוד־תורה". מיד נטל הזקן שבהם נייר ודיו והתחיל כותב שטר־מתנה של שכיב־מרע. עד שישב וכתב הרים פתאום החולה את ראשו ואמר:

הנח! אין צורך…

תמה הפרנס:

מפני מה אין צורך?

החזיר החולה:

כמדומה, שאני מזיע…