אין דור שאין בו ליצנין

שניים ישבו בבית־אוכל זה כנגד זה. אחד טרח בסעודה, והשני כבר סיים ועישן מקטרתו. יצא גץ מתוך המקטרת וירד על מכנסיו של השני, ולא הרגיש בעל־המכנסיים. קם בעל־המקטרת ושאל לו:

מה שמך?

הקפיד בעל־המכנסיים, שמטרידים אותו מסעודתו, ועשה עצמו כאילו אינו שומע. חזר בעל־המקטרת ואמר לו:

הגידה נא לי, מה שמך? לטובתך אני שואל.

ראה בעל המכנסיים, שהלה אינו מסתלק, ויתר ואמר:

גמליאל בן־פדהצור שמי.

אמר לו בעל־המקטרת:

להווי ידוע למעלתך, רבי גמליאל בן פדהצור, שירד לך גץ על מכנסיך והם נחרכים והולכים.

מיד הפסיק בעל־המכנסיים אכילתו, עיין במכנסיו ומצא, שעדות־אמת העיד בהם בעל־המקטרת. נתכעס ושאל:

למה לא אמרת לי קודם?

החזיר לו בעל־המקטרת:

כיצד יכולתי לאמר לך, ואני שמך לא ידעתי?…