אין דור שאין בו ליצנין

„קרתני" — בן עיירה נידחת; „שוור" — לוליין, קפצן (מלשון לְשַׁוֵּר — לקפוץ); „מיתלה" — הטרפז התלוי בראש הקרקס. הצעיר חסר-הכישרון מטפס בסולם, הסולם מסולק — והוא תקוע. את „קפוץ!" של הקהל המשועמם, שמצפה בסך-הכול לתרגיל, הוא שומע כדרישה לקפוץ אל מותו, ונענה לה בנוסח החגיגי של ההולך למות — „הריני מוכן ומזומן" — בתוספת תחינה על אשתו ובתו. כך נראה „גיבור ישראל": נכונות מפוארת למות מתוך חוסר-ברירה גמור.