אין דור שאין בו ליצנין

בעל־בית בתל־אביב אמר לדיירו:

שכר־דירה אין אתה משלם לי. הכל מחול לך, ובלבד שתפנה את הדירה.

השיב הדייר:

בוא ונלך אל הרב לדין.

תמה בעל־הבית:

מה טענה יש לך עלי?

החזיר הדייר:

נלך אל הרב ותדע.

הסכים בעל־הבית והלכו שניהם אל הרב. טען תחילה בעל־הבית, כדינו של תובע, ולאחר שהוא גמר אמר הרב לדייר:

ואתה מה בפיך?

נענה הדייר ואמר:

כל דבריו של בעל־דיני אמת וצדק. אף־על־פי־כן תובע אני מאתו, שישליש בידך לזכותי שכר־דירה של שנה.

לא הבין הרב ושאל:

מה טעם?

החזיר הדייר:

גלוי וידוע לפניך, רבי, שהוא ישכיר דירתו לאחר, וגם הלה לא ישלם לו שכר־דירה. דיירים המשלמים שכר־דירה אין עכשיו בתל־אביב. ואם־כן, הרי אני בּר־מצר…