בא לפטרבורג מחוץ־לארץ אדם מפורסם, ומגודל חשיבותו הוזמן לשולחנו של הקיסר. ישב האורח לימינו של הקיסר וסיפר: רוב ימיו – מסעות. ונדר נדר: לא ישקוט ולא ינוח עד אם ימצא מדינה, שמלכה צדיק וישר ושריה למשפט ולחכמה ישורו.
עוד הדיבור בפי האורח ומקצה השולחן נשמע קול אנחה. היפנוּ כל המסובים, והקיסר בראשם, עיניהם לשם וראו: ד’אקוסטה הישׁח ראשו והוא הנאנח. אמר לו הקיסר:
ד’אקוסטה, מה לך?
הרים ד’אקוסטה ראשו, נאנח שנית ואמר:
על אדם חשוב זה לבי דווי: סופו שימות בדרך…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
נדרו של האורח שאול מלשון ישעיהו (לב, א): „הן לצדק ימלך מלך ולשרים למשפט ישֹרו" — חזון המלך הצדיק והשרים הישרים. אנחת ד'אקוסטה, העטופה דאגה כנה לאורח, אומרת את מה שאסור לומר ליד שולחן הקיסר: מדינה כזאת אינה קיימת בשום מקום — גם לא כאן — ולכן ינדוד הנודר עד יומו האחרון וימות בדרך. ביקורת על כל המלכים והשרים, שרק ליצן-החצר רשאי להשמיע באוזני השליט עצמו.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
