אין דור שאין בו ליצנין

רוטשילד לועג שאפשר לקנות את כל הסופרים, והיינה אינו מכחיש — רק הופך את השאלה: מי ששואלים אותו בכמה ימכור, הסחורה כבר בידיו. כלומר, בעיני רוטשילד אנשי הרוח הם ממילא מלאי שבבעלותו, והיינה נותן לו לומר זאת בפיו שלו.