כשנדפס ספר “ישועות יעקב” של רבי יעקב-משולם אורנשטיין, רבה של לבוב, ריננו אחריו, שכמה מחידושיו גנובים מספריהם של אחרים שקדמוהו. הגיע הרינון לאזניו של רבי יעקב-משולם, נענה ואמר:
אין בכך כלום. יכולני, ברוך-השם, לשלם תשלומי-כפל וגם תשלומי-ארבעה וחמישה…
ראשון ל־״מרנים״ היה שי״ר בימי בחרותו, כפי שהעיד על עצמו וכתב לרבי זלמן שטרן: "יש לי שונאים ומקנאים מצד הבוערים והמתחסדים, ובראש אלה האחרונים האב"ד דפה (הוא רבי יעקב־משולם אורנשטין. – א'ד') – – על אשר עשיתי לו בימי ילדותי, כי הראיתי לכל חידושיו אשר הדפיס את המקורים, אשר מהם לוקחו" (ש' ברנפלד "דור חכם", עמ' 20).
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 2321, עמ' 83) · נסרק מן הספר המודפס
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„ריננו אחריו" — רכלו עליו; והתשלומים הם דיני הגנב שבתורה (שמות כא, לז; כב, ג): גנב רגיל משלם „תשלומי כפל" — פי שניים, ומי שטבח או מכר שה או שור גנובים משלם פי ארבעה וחמישה. ואולי דווקא „ארבעה וחמישה" מוסיפים עוקץ: התורה מטילה אותם על גנב שגם טבח או מכר את גנבתו — והרי הרב לא רק „גנב" את החידושים, אלא גם הדפיסם ומכרם בספרו… במקום להכחיש את האשמת הפלגיאט, רבי יעקב-משולם, שהיה עשיר, „מודה" בקריצה: ברוך השם, יש לו במה לשלם כל קנס שגנב חייב בו. דרויאנוב מביא במקורותיו עדות שלרינון היו רגליים — אחד ממשכילי לבוב כתב במכתב שהרב נטר לו על שהראה לכול את הדפים והמקורות שמהם נלקחו חידושיו.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
