אין דור שאין בו ליצנין

שפורטו ובטיטו — צמד המתחכמים הספרדי הקבוע של הפרק. הפסוק „בנפול אויבך אל תשמח" (משלי כד, יז — הערה ^*) בא לרסן שמחה לאיד, ובטיטו נאחז בלשונו המדויקת — „אויבך" דווקא — ומסיק שעל נפילת ידיד מותר גם מותר לצחוק. פרשנות-סרק שמוצאת פרצה אפילו בפסוק מוסר, ובלבד להצדיק את הצחוק.