אין דור שאין בו ליצנין

שניים באו לרב לדין. זה אמר:

הקרקע שבמקום פלוני שלו היא.

וזה אמר:

אותה קרקע שלו היא.

שמע הרב, נענה ואמר:

אלך ואראה את הקרקע.

הסכימו בעלי־הדין והלכו עמו יחדיו לשם. כרע הרב, לחש בשפתיו והקריב אוזנו לקרקע.

תמהו בעלי־הדין ושאלו:

רבי עם הקרקע אתה מסיח?

החזיר הרב:

הן, עמה סחתי. אתה אומר: שלך היא, ואתה אומר: שלך היא. שאלתי אותה, ואמרה לי: שלה אתם שניכם… עתידה זו, שתעשה שלום ביניכם…