אין דור שאין בו ליצנין

„כן עשה הלל" — הקטע בהגדה המתאר את מנהג ה„כורך": הלל הזקן היה כורך מצה ומרור ואוכלם יחד, זכר למקדש. „ברוך שעשה לנו נס במקום הזה" היא הברכה שמברכים במקום שאירע בו נס; „גחלי רתמים" (על־פי תהלים קכ, ד) — גחלים של שיח הרותם, שנחשבו לבוערות וללוהטות במיוחד. הנס, לפי בעל־הבית: מנהג המחייב את כל הדורות נקבע לפי מה שבחר הלל לכרוך — ומזל שבחר רק במרור. הודיה לא על הטוב שניתן, אלא על שהרע יכול היה להיות גרוע שבעתיים.